"פוסט לשישי" - בלוג כתיבה

הפרסומת של דלתא
"זו לא פיג'מה" גאונית.

הפרסומת של דלתא "זו לא פיג'מה" גאונית.
מי שכתב אותה היה כנראה, בגלגול הקודם, זבוב במגירות הפיג'מות שלי.(כן, מגירות, ברבים)

"אימא, אני יכולה ללכת לסבתא אחרי בית הספר?"

מעולם לא סירבתי לשאלה הכה רטורית הזו, כשהקטנה שאלה.
כן, היא רואה כמות שנתית של טלוויזיה.

"די! כמה? כמה? כמה את יכולה לשבת על הספה ולראות טלוויזיה????"

כמה מטומטמת אני יכולה להיות, לצפות מלקבל תשובה שונה מ"כמה שיותר"
מילדה בת עשר.

הלחות הזו הורגת אותי,
פשוט להשתגע.

אוספת את השיער בקליפס האהוב עלי, קליפס שנושא בחובו סיפור מגלגול קודם.
כמה קודם? כמעט עשרים שנה…

אני כל כך אהבתי את זה, ממש רציתי לשתף.

סיפור אהבה, על כוחה של מילה, על היכולת שלה להזיז הרים
ובעיקר מחסומים. 

מתכון הכנה לילד ללא פינוק קמים בשש וחצי לפנות בוקר

עם צלצול השלפוחית

מחייכים לראי, מול הדמות הזאת שנראית מוכרת מן העבר מילדה בת עשר

"איממממממא, תכף באים לאסוף אותי, ואני לא מוצאת תחתונים נקיים"

ההיסטריה של בת העשר עשתה היסטוריה,
שיא חדש לווליום של זעקת המשבר.

הוא טען שזה לא בגלל הבלונד, אלא, בגלל שאני חסרת אחריות.

שבמקום לנהוג כמו בנאדם, אני נוהגת להציץ בנייד, לחדש את הגלוס או סתם לעשות משהו של בנות.

הפסקנו לדבר לפני שנים.

לדבר הכוונה שאני ניגשת אליו, מלאת רצון טוב, אופטימיות ושימחת חיים, והוא מאכזב אותי.

גם בגיל 15,
גבר לא יודע להיות חולה.

המתבגר לא מתגבר על כאב הגרון שלו כבר כמה ימים, והופך אותי לאימא סנג'ר חופשי על הבר. בר של תה כמובן, עם פעמיים סוכר.

אמא,
כמה מלח שמת בחביתה?????

המתבגרת לא הצליחה להתגבר על הביס הראשון במה שנראה כמו חביתה לתפארת מדינת הילטון, לא פחות.

אני לא מתאפרת,
שמה דגש על האישיות

אני לא מסדרת אחריהם, המנקה מגיעה לכאן כל יום
(חוקית ומתעקשת להחליף מצעים)

האתר נבנה ועוצב  ע"י אלונה לסטר