פוסט לשישי
בלי שיפוטיות, בלי לעגל פינות, בלי ליפות את המציאות.
"פוסט לשישי" הוא בלוג אמיתי, שיתופי, שמנרמל את כולנו. כל מבוקשו הוא להצחיק אתכם, לרגש אתכם, להתחבר.
הסיפורים הם כביכול שלי, אבל בפועל כל אחד ואחת מככב בהם בדרך זו אחרת.
הפרסומת של דלתא
"זו לא פיג'מה" גאונית.
הפרסומת של דלתא "זו לא פיג'מה" גאונית.
מי שכתב אותה היה כנראה, בגלגול הקודם, זבוב במגירות הפיג'מות שלי.(כן, מגירות, ברבים)
"אימא, אני יכולה ללכת לסבתא אחרי בית הספר?"
מעולם לא סירבתי לשאלה הכה רטורית הזו, כשהקטנה שאלה.
כן, היא רואה כמות שנתית של טלוויזיה.
"די! כמה? כמה? כמה את יכולה לשבת על הספה ולראות טלוויזיה????"
כמה מטומטמת אני יכולה להיות, לצפות מלקבל תשובה שונה מ"כמה שיותר"
מילדה בת עשר.
הלחות הזו הורגת אותי,
פשוט להשתגע.
אני כל כך אהבתי את זה, ממש רציתי לשתף.
מתכון הכנה לילד ללא פינוק קמים בשש וחצי לפנות בוקר
מחייכים לראי, מול הדמות הזאת שנראית מוכרת מן העבר מילדה בת עשר
"איממממממא, תכף באים לאסוף אותי, ואני לא מוצאת תחתונים נקיים"
הוא טען שזה לא בגלל הבלונד, אלא, בגלל שאני חסרת אחריות.
הפסקנו לדבר לפני שנים.
גם בגיל 15,
גבר לא יודע להיות חולה.
המתבגר לא מתגבר על כאב הגרון שלו כבר כמה ימים, והופך אותי לאימא סנג'ר חופשי על הבר. בר של תה כמובן, עם פעמיים סוכר.
אמא,
כמה מלח שמת בחביתה?????
המתבגרת לא הצליחה להתגבר על הביס הראשון במה שנראה כמו חביתה לתפארת מדינת הילטון, לא פחות.
אני לא מתאפרת,
שמה דגש על האישיות
אני לא מסדרת אחריהם, המנקה מגיעה לכאן כל יום
(חוקית ומתעקשת להחליף מצעים)
